מידע כללי על האמפי

האמפי הוא כפר קטן במדינת קרנאטקה שבדרום הודו, הקסם במקום הוא בסלעי הגרניט האדומים והגדולים שפזורים ליד נהרות ואגמים ונותנים למקום תחושה של מקום מהאגדות.
המקום הגבוה ביותר הוא צריח מקדש הוירופאקשה, שמתנשא לגובה 52 מטר.
נהר גדול הטונגבהדרה מחלק את האמפי לשניים בחלק הצפוני, ההאמפי בזאר בו מתרכזים רוב המקדשים, החנויות וחיי הכפר הצבעוניים של ההודים וגם כמה תרמילאים אירופיים.
בצד הצפוני יש מגוון של שדות אורז, מטעי בננות וגאסט האוסים מזמינים .
הנהר הוא רב תכליתי ומשמש להודים כמקלחת, כמכונת כביסה, כמקום תפילה וגם כציר תחבורה ראשי לאנשים ולציוד.

את הנהר תעברו ככל הנראה כשילד בן 12 בכישורי רב חובל חותר על גבי מעיין קערה ענקית הנקראת בז'רגון המקומי קססונית(לפי סלאנג המטיילים הישראלים) .

האמפי הייתה בין המאות ה-12 ל-16 בירתה של ויג'אהנאגר, ממלכה חזקה שהמוסלמים השמידו כי הם ראו בעבודת האלילים חילול קודש.
עם זאת, אפשר עדיין לראות שהאמפי שימש כמרכז דתי ויש בו מעל ל2000 שרידי מקדשים.
בדצמבר, שיא העונה מציפים את הכפר תיירים רבים וכך נוצר לפעמים עומס וקושי במציאת מקום לינה.
אבל בהודו תמיד הכול מסתדר, והמטיילים נהנים ממגוון של מקדשים, אגמים ומפלים המותרים לשחייה, מסעדות טובות, אווירה מיוחדת וכמובן ממחזה האבנים הנראות כעומדות על תילן.
ההודים מאמינים ש-האנומן, האל הקוף יחד עם ראמה, סיטה ולאקשמן נלחמו בראוונה, מלך השדים שתקף אותם בהאמפי. וכדי לסלק אותם הם זרקו בכוח אדיר את האבנים האלו, ומאז הם שם.

איך מגיעים להאמפי

כדי להגיע לגואה עשר שעות של סליפר באס, אוטובוס עם מיטות ומושבים נוחים שייקח כלילה שלם .
למקומות אחרים, צריך לקחת ריקשה או אוטובוס מקומי להוספיט, העיר הקרובה, מרחק של כחצי שעה.
שם יש שרותי תנועה רחבים יותר, ביניהם תחנת רכבת.
כדי להגיע להאמפי אפשר לנסוע עם רכבת לילה שיוצאת מבנגלור- "האמפי אקספרס", ומגיעה להוספיט.
למי שמגיע מגואה, יש פעמיים בשבוע סליפר באס שמגיע לחניון בתוך האמפי.

מה עושים בהאמפי

כדי להיות ניידים בהאמפי ולעבור בין צדדי הנהר, עולים על סירת מנוע קטנה.
כל פעם עולים כעשרים אנשים ויותר מדי ציוד כשעל המקהלה מנצח בדרך כלל ילד הודי שמשיט את הסירה .
המעבר עם הסירה הוא קצר ושרותי המעבר בסירה נגמרים ב21:30, וככל שמחשיך המחירים עולים אז לא כדאי להתמהמה.
כדי להגיע לאתרים מדליקים שקרובים לכפר, אפשר להשכיר קטנוע, כשרישיון לרכב זה גם בסדר או להשכיר אופניים .

בצד הדרומי של האמפי, ההאמפי- בזאר, יש מדרחובים שוקקי חיים, מסעדות, חנויות מזכרות ותכשיטים ועיירה הודית פעילה מאד. שוורים וקופים מתהלכים בנחת בתוך ההמולה.
ממש בקצה הרחוב הראשי ישנו מקדש פעיל-"וירופאקשה", המוקדש לאל שיווה ובו אפשר למצוא את לקשמי, הפילה המאופרת מברכת בחדק את האנשים בתמורה לבננה או רופי.
במרחק של 6 ק"מ אפשר להגיע בקטנוע או בריקשה לאגם הגדול שנוצר מהקמת הסכר. זהו אגם יפהפה, מוקף סלעי ענק ואפשר להתרחץ בו.
הודים שמחפשים השלמת הכנסה, יציעו לכם לשכור אבוב לצוף עליו באגם או בירת קינג פישר במחיר של גזלן.

מי שבענייני המים מוזמן לטייל גם במפלים שבמרחק הליכה מהצד הדרומי. המפלים נחבאים מתחת לסלעים מסותתים וחווית הקפיצה וההליכה על הסלעים היא מאתגרת במקצת.
את מקדש הקופים אסור להחמיץ. כדאי להגיע אליו קצת לפני השקיעה, כדי להספיק לטפס את כל 800 המדרגות וכשמגיעים למעלה אפשר לחייך וליהנות מהתצפית הנפלאה.
במקדש חיים עשרות קופים ונזירים סדהואים, שמטפלים בהם ומקדישים את חייהם לדת. אפשר לקנות בדוכן למטה בננות ולסחוב אותן כל הדרך למעלה כדי לפנק את הקוף שמוצא חן בעיניכם.

ב"זנאנה" מתחם אטרקציות של מבנים מפוארים בצד הדרומי אפשר למצוא מכלאת פילים שבעבר, היו בה פילים מלכותיים והיום זהו מבנה מרשים.

הלוטוס מאהל גם הוא במתחם, והוא כולל את ארמון ומרחצאות המלכה. הכניסה עולה 250 רופי.
אם אתם קבוצת מטיילים, אפשר להשכיר ריקשות שייקחו אתכם בין האתרים, בשרידי העיר התיקה ויג'אהנאגר.
עיר חזקה ועוצמתית שירדה לטמיון, היא הייתה בירת האימפריה של שושלת שייסדו שני אחים(האריהרה ובוקה), הינדים שהתאסלמו כשעיר הבירה דלהי נכבשה ע"י מוסלמים.
כשכבשו המוסלמים את האמפי, היא נבזזה במשך שישה חודשים ונותרו בה מבני עתיקות רבים.
סיבוב בקטנוע בכפרים הסמוכים להאמפי יגלה עולם מרהיב של שדות אורז מבהיקים, תלמים הנחרשים ע"י פרדים(!) ואנשים נעימים ומסבירי פנים, על אף שאינם מבינים כמעט מילה באנגלית.

בלילות אפשר להצטרף לחבורות גיטרה למיניהן שמתכנסות יחד, או לראות סרט בטלוויזיה, שמציעים חלק מהגסטהאוסים.
הרבה פעמים הסרט נפסק כ יש בהאמפי הפסקות חשמל תכופות, ולכן יש להצטייד בנרות שאפשר לקנות ב"קיוסקים" הסמוכים.

מה אוכלים האמפי

בצד הדרומי, המסעדות הן בעיקר במתחמי הגסטהאוסים ומציעות תפריט רחב ובו אוכל הודי וישראלי .
אפשר להנות משיפודים עסיסיים במיוחד. עובדי המסעדה ינפנפו בשבילכם על המנגל,

במסעדת Green valley
תהנו ממנה של שיפודים צלויים עם ירקות, פיתות חמות, סלט וחומוס טוב- מומלץ גם לא למחפשי הואכל הישראלי.
ב"גולדן" הגסטהאוס הסמוך, אפשר להשתולל עם מנת שחיתות של אננס או בננה פריטר- מטוגנים בבלילה ומוגשים עם שוקולד נוטלה מעל.
המנגו טרי, שבצד הדרומי, נחשבת למסעדה נקייה וטעימה, ששווה לבקר בה.
אך אין ספק שגולת הכותרת לארוחות בוקר נמצאת בג'רמן בייקרי שבצד הצפוני. במסעדה מדי בוקר נאפים לחמים ועוגות, והם מציעים חביתות, טוסטים ומוזלי מפנקים ביותר.

היכן לישון בהאמפי

רב הישראלים מעדיפים להתאכסן בצד הצפוני של האמפי, הוא נעים יותר ופחות רועש מההאמפי בזאר.
בשנים האחרונות התרבו הגסטהאוסים בצד הזה, ושם נמצא גם הלב היהודי, שדואגים לחמם את הלב בחגים.

אם אתם מחפשים להיות בלב העניינים, מוגלי גסטהאוס הוא המקום בשבילכם. ישנו היצע של חדרים מבחינת גודל החדר- הנע בין חדר פשוט לבונגלו מפואר ויש בו בדרך כלל אחוז ישראלים גבוה.
בשאנטי גסטהאוס, החביב על הישראלים אפשר למצוא חדרים סבירים ביותר, ופינות זולה נעימות מהן אפשר להשקיף על השקיעה ושדות האורז.

מזג אוויר בהאמפי

העונה המומלצת להגיע להאמפי היא ספטמבר עד מרץ, דצמבר הוא השיא.
אם תגיעו בזמן אחר, האמפי תהיה חמה מדי בשביל להרגיש את כל הקסם והיופי שלה.

ערים ראשיות ומרכזיות בדרום הודו
בנגלור – עמק הסליקון של הודו, העיר בה לומדים מגיל צעיר את מדעי המחשב .
מדראס – העיר הכי גדולה באזור דרום הודו, עיר המקדשים ותעשיית הרכב ההודית.
קוצ'ין – מלכת הים הערבי , האזור ממנו עלו רבים מהיהודים שחיו בהודו .
פונדיצ'רי – עיר עם שורשים צרפתיים מהתקופה בה הצרפתים שלטו בה .

גואה

עיר הבירה של גואה היא פנג'י , והתושבים במדינה רובם הינדים וכרבע נוצרים שהומרו על ידי הפורטוגזים .
העיסוק העיקרי של התושבים בערי גואה הוא בתיירות, בנוסף חלק מהתושבים המתגוררים בכפרים עדיין עוסקים בדייג ובגידול אגוזי קוקס וקשיו .

היסטוריה : לפני קצת יותר מחמש מאות שנה נתקל חוקר ארצות פורטוגזי בשם וואסקו דה גמה בעיר גואה במהלך התפשטות הקולוניאליזם הפורטוגזי ומאז הפכה העיר לנשלטת על ידי פורטוגל למשך 450 שנה ומבודדת משאר חלקי הודו .

במהלך השנים נלחמו הפורטוגזים בהולנדים ובאנגלים כדי לשלוט בגואה ובשלב מסויים גם החלו להמיר את דתם של המקומיים מדת ההינדו לנצרות , עד היום ניתן לראות את הבניה הפורטוגזית בכל מקום במדינה וחלק גדול מהכנסיות המפוארות נבנו על ידי הפורטוגלים.
בתחילת שנות השישים פלש הצבא ההודי לגואה וכבש אותה מידי הפורטוגזים כמעט ללא התנגדות והשאר כבר היסטוריה .
בתחילת שנות השישים החלו להגיע לגואה תיירים היפים שנמשכו לחופי הדקלים לאוירה החופשית והמשוחררת ויחסם הפתוח של המקומיים לחיים פרועים הכוללים סמים אלכוהול ומוזיקה .

איך להגיע לאיי אנדמן וניקובר
יש שתי דרכים להגיע אל האיים ואל הבירה שלהם פורט-בלייר.
ספינה – הראשונה היא בשייט. יש מעבורות שיוצאות מכלכתה ומצ'נאי פעמיים בחודש. מכלכתה המעבורת שטה שלושה ימים ומצ'נאי יומיים וחצי.
התנאים על האוניה שנויים במחלוקת. יש כמה מחלקות (כמו ברכבת) ומרבית התיירים לוקחים מחלקה שנייה.
יש אפשרות לישון על הסיפון בערסל (אפשרות המועדפת על ידי חלק מהמטיילים שמעדיפים לא להצתופף בחדר אחד עם משפחות הודיות רעשניות).
השיט יפה ומדגיש את המרחק של האיים מיבשה כלשהי. זו חוויה של פעם בחיים, אבל כרוכה באי נוחות (ולפעמים ברעב קל- כדאי להצתייד בפירות ופירות יבשים לפני הנסיעה).
המחיר הוא בין 1500-3500 רופי בהתאם למחלקה
טיסה – היא האפשרות השניה. הטיסה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים. הטיסות יוצאות מצ'נאי וכלכתה ועולות בין 3500-6500 רופי.
תלוי בעונה ובתזמון. מי שמזמין מראש יזכה למחירים נוחים יותר. ניתן לטוס גם מדלהי ובומבי. החברות שניתן לטוס איתן:JetLit, Indian Airlines, Kingfisher Red, Spicejet, Go Airlines

כאשר מגיעים לאיים מקבלים פרמיט (ויזת כניסה מיוחדת) למשך 45 ימים. מקבלים אותה בתנאי שיש כרטיס חזרה ליבשה.
מי שמתכנן להאריך את השהות, צריל לקחת בחשבון שניתן להאריך רק בשבועיים נוספים ושיש לחזור לפורט בלייר על מנת להאריך את הפרמיט.

התמצאות באיי אנדמאן
מפורט בלייר (שמשמשת בעיקר כנקודת מעבר, השארת חפצים והצטיידות) ניתן להגיע ל-9 איים בלבד:
Havelock Island, Neil Island, Wandoor, Baratang Island, Barren Island, Long Island,, Little Andaman, Jarwa Reserve
פורט בלייר נמצאת באי שנקרא South Andaman ומחוברת באמצעות גשר ופיסת אדמה צרה לאיים North Andaman, ו- Middle Andaman בהם נמצאות הערים התיירותיות: Diglipur, Rangat, Mayabunder
חשוב להבין שתיירות בכל המקומות חדשה יחסית והמגע עם המקומיים הוא חוויה שלא תתקלו בה בשאר הודו. לכן יש לכבד את המקומיים ואת התרבות המקומית.

הגעה לאיים: לאיים ניתן להגיע במעברות שיוצאות מפורט בלייר להאבלוק (האיי המתויר ביותר) ועולה 200 רופי,
המעבורת אל ניל איילנד שעולה 250 רופי, ליטל אנדאמן שעולה 60 רופי ולונג איילנד 250 רופי. ניתן להגיע לדיגליפור במעבורת של 400 רופי או בנסיעת אוטובוס ב 250 רופי.
לכל מקום שלא תסעו חשוב מאוד להזמין כרטיס מראש כמה שיותר מוקדם ולהגיע כאשר התור למכירה נפתח, היות והמעבורות מתמלאות מהר מאוד (למרות שתמיד אפשר להוסיף כסף ולזכות במושב).
חשוב גם לוודא את שעות יציאת המעבורות במיוחד בגלל שהן יוצאות מוקדם בבוקר ובגלל ישי מגבלת פרמיט.

בתוך האיים הדרך הטובה ביותר להתנייד היא באמצעות אופניים או טוסטוסים. המוניות והריקשות יקרות ולא זמניות כל כך. מחיר השכרת אופניים- 50 רופי ליום. מחיר השכרת טוסטוס 150 רופי ליום.

אטרקציות באנדמן וניקובר
האיים של אנדמאן יפים במיוחד, האוויר תמיד חמים, האוכל במסעדות טעים, המקומיים חביבים ומסבירי פנים,
אבל ברור לכל שהאטרקציה המרכזית היא השנרקול והצלילה בשוניות המדהימות, והמנוחה האמיתית בחופים עם החול הרך והלבן,
מעוטר בצדפים ואבנים מיוחדות, והמים בצבע תכלת בוהק, שהופך שקוף בתוך הים. חשוב לציין שכיום חלק גדול משוניות האלמוגים מתות בעקבות זרמים חזקים וזיהום המים.
לא ברור בדיוק מה הסיבה העיקרית, אבל מה שבטוח הוא שפעם השוניות היו יפות וצבעוניות בהרבה, ובהתאם האוכלוסייה הימית הסובבת את השוניות.
כמובן שעדיין יפה לשנרקל ויש מגוון עצום של דגים וחיות ים אחרות (אפילו פרת ים) אבל זה לא כמו שהיה עד 2009.
לפעמים מגיעים לשונית חיה וזוכים לראות ניצוץ של מה שהיה בעבר המראה הדומיננטי. האיים יפים והטיולים החוץ ימיים לא פחות יפים ומעניינים.
כמובן שמי שרק רוצה לרבוץ, לקרוא ספר ולשתות צ'אי, מוזמן לעשות זאת ולהרגע באמת.
את הציוד של השנרקול אפשר להשכיר במקום (בכל אחד מהאיים), אבל מומלץ לקנות ציוד כזה בכלכתה או בצ'נאי לפני ההגעה לאיים.
כך תובטח לכם מידה של איכות של הציוד וגם מבחינה כלכלית זה עדיף מאשר לשלם על הציוד השכור.

האבלוק – האבלוק הוא האי המתויר ביותר מבין האיים. יש בו 7 חופים הממוספרים מ-1 עד 7 כאשר חוף מספר 1 הוא חוף הכניסה ויציאה מהאי והשאר חופי הארחה.
חוף 7 נחשב לחוף היפה ביותר (והוא היקר ביותר), אבל זה נושא הנתון לויכוח. כל מי שנמצא באי חייב לבקר בו לפחות פעם אחת כדי להתרשם.
החופים של המטיילים המגיעים לטווח ארוך הם 5-6, אך באמת שכל אחד מוצא את מקומו בהאבלוק.
בחלק המזרחי של האי ישנה חווה לאילוף פילים וניתן לגשת לשם ללטף ולהביט על הפילים.
בנוסף ניתן לראות שיירות פילים משוטטות באי.האטרקציה הכי מעניינת היא כמובן הצלילה והשנרקול. מי שלא יודע לצלול יכול ללמוד זאת באי מטעם סוכנות Barefoot Scuba.
כמובן שאפשר לנוח ולהתרווח בערסל, או סתם לשכב על החול הנעים, לפגוש תיירים מכל העולם ולשתות שייקים.

ניל איילנד – האי השני המתיור באיים. יש בו מגורים ברמות שונות ומסעדות פשוטות בשוק ומפוארות יותר בגאסט-האוסים. הוא שקט וקטן יותר מהאבלוק. החופים ממוספרים מ-1 עד 5.
בכולם ניתן לשחות ולשנרקל, אך החופים המעודפים על המטיילים הם 1 שבו יש חלק מרכזי מהמגורים ו-5 שאמנם מרוחק יחסית אבל בהחלט שווה את הנסיעה אליו.
כדאי להתנייד באי באופניים שאותם ניתן להשכיר אצל בעלי הגאסט האוס או בשוק המרכזי. המים באי תמיד נעימים, יש מרחב גדול מאוד ולכן מי שרוצה למצוא פינה שקטה תמיד יכול.
הגאות והשפל משתנים בצורה משמעותית בין הבוקר לערב ולכן צריך לשים לב במקומות שהם חוצים סלעים ומטפסים על צוקים חשופים.

ליטל אנדמאן – הפעילות היחודית למקום היא הגלישה. בגלל שבליטל אנדמאן יש גלים גבוהים מאוד יש אפשרות להשכיר ציוד גלישה במקום וגם ללמוד גלישת גלים.
בגלל גובה הגלים, מאוד לא נוח לשנרקל ודווקא הפעילות הזו שכל כך פופולרית באיים האחרים לא כדאית באי זה. כמו כן יש מספר טרקים יומיים שניתן לצאת אליהם, עם או בלי מדריכים.
יש מטיילים ששוכרים אופנוע בליטל אנדמאן. זו הדרך הכי טובה לראות את המקום. מי שרוצה לטייל בקצב יותר איטי ישכיר אופניים ופשוט יסע לאנשהו. לא חייבים מטרה של ממש.
אבל מי שמחפש טרקים מסודרים יתייעץ עם בעלי הגאסט האוסים.

לונג איילנד – למי שבאמת רוצה שקט, שלוה וגלים, זה המקום בשבילו. אין לאן ללכת, ואין טרקים מיוחדים, חוץ מהשיטוט על החופים ובין בתי הכפר. יש בית הארחה אחד בלבד.
פעם היתה אפשרות ללון באוהל בחוץ, אבל כיום זה כבר לא נהוג ואם יתפסו אתכם יכריחו אתכם לשלם קנס. אסור להבעיר מדורות על החוף. אבל המים נעימים מאוד.
ניתן לשנרקל ויש מטיילים שאומרים ששם הם ראו את השוניות היפות ביותר נכון להיום (2012).

דיגליפור – דיגליפור היא עיירה הנמצאת ב &ndashNorth Andaman נסיעה של 10 שעות באוטובוס מפורט בלייר.
יש מסביב לעיירה כמה מוקדי תיירות: שמורת טבע של צבי ים (מחזה מדהים) שבדרך כלל יוצאים בלילה,
פעילות וולקנית של גייזרים המשפריצים בוץ חם, פסגת הר המשקיפה על הנוף באיזור וכמה חופים שונים מאלה של האיים היותר דרומיים.
החופים טובים לשנרקול בעיקר החוף שנמצא בסמוך לשמורת הצבים ב Turtle Resort. העייירה עצמה נעימה ויש בה מקדש לאל גופלה (קרישנה) שמשמיעה מנטרות כל שעות היום.
יש בה שוק ירקות וכמה מקומות פשוטים לאכול בהם. מרבית המטיילים בוחרים ללון בשמורת הצבים. דיגליפור עצמה היא נקודה טובה להישאר בה למי שרוצה לנסוע כל יום לראות משהו אחר.

מסעדות באנדמן
האוכל באנדמאן הוא שילוב בים אוכל צפוני (מהמטבח הבנגלי) ושל האוכל הדרומי (הכולל דוסה, אידלי, ופרוטה).
את הצ'אי מכינים ללא חלב אמיתי (אלא באמצעות אבקת חלב) ויש ירקות שלא תזכו לראות באי כי היבוא לא רב ומעלה את מחירי האוכל.
מרבית המסעדות קצת יותר יקרות מבשאר הודו. האוכל המומלץ הוא כמובן דגים ומאכלי ים. בהאבלוק ניתן להשיג גם אוכל בסגנון מערבי וגם בחלק מהמסעדות בניל איילנד.
בשאר המקומות, אל תצפו למצוא תפריט ישראלי או ארופאי. רוב המסעדות באיים (פרט להאבלוק) ממוקמות בתוך הגאסט האוסים או בשוק של האי.
לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות לשתות את מי הקוקוס ומי שרוצה ישיג גם אלכוהול בחלק מהמקומות.

גסט האוס ומלונות באנדמן
מקומות הלינה באיים נעים בין בקתות קש פשוטות לבקתותו עץ מפארות.
המחירים נעים בהתאם לעונה ולביקוש (וגם בהתאם לאיים) אבל ניתן להשיג ביקתת קש פשוטה ברוב האיים ב-200-300 רופי וחדרים מפוארים יותר ב-1500.
ישנם כמה מלונות באיים שמנוהלים על ידי המחלקה לתיירות של איי אנדמאן וניקובר.
הנהלת המחלקה נמצאת בפורט בלייר וניתן להזמין חדרים בטלפון: 03192 232694 או ליצור קשר באמצעות אי-מייל [email protected].
מי שמתכוון להגיע לאי מסוים בו שוהים חבריו יבקש מהם שישמרו לו בקתה בגאסט-האוס, וכך ימנע משוטטות רבה וחיפוש מעייף של מקום מגורים.

בריאות באיי אנדמן
הבעיה העיקרית באנדמאן היא זבובי החול הטורדניים, אבל אין מה לדאוג מהעקיצות. יש להקפיד על היגניינה ולנסות לא לגרד אותן יותר מדי. פרט לזה האיים הם מקום בטוח ויפייפה.
אפילו המים המקומיים טובים לשתייה ברוב האיים (למרות שלא כדאי להסתכן) והזיהום מועט.
באיים יש מרפאה מקומית המשרתת את כל מי שצריך ויש בית חולים גדול בפורט-בלייר לבעיות רציניות בכתובת GB Pant Rd City Centre וטלפון: 03192 232 102

מזג אוויר באיי אנדמן
בגלל הקרבה של האיים לקו המשווה. הטמפרטורות כל השנה די דומות ונעות סביב 27-28 ביום ו-25 בלילה. ההבדל העיקרי הוא כמות הגשמים.
העונה המומלצת לביקור באנדמאן היא מאמצע ינואר ועד אמצע מאי. המונסונים יורדים מסוף מאי עד סוף יולי.
בזמן הזה הראות גרועה, יש עננות והמים עכורים וקשה לראות את השוניות והדגים. מאוגוסט עד נובמבר עדין צפויים מטחי גשם לעיתים.

לאן להמשיך מאיי אנדמן
כדאי להמשיך או לצ'נאי וממנה לידעים הפופולאים בטאמיל נאדו כמו מהבלי פורם (שעתיים נסיעה דרומה מצ'נאי),
מדוראי (10 שעות דרומה מצ'נאי), טירוונדאמלאי (מזרחית וצפונית לצ'נאי) או קודאיקנאל ווטאקנאל שבהרי הגאטים המפרידים בין טאמיל נאדו וקראלה.
מי שמגיע לכלכתה ימצא את עצמו ממשיך או לכיוון דארג'לינג וסיקים או לכיוון ורנאסי ורישיקש.