הינדואיזם היא הדת השלטת והרווחת בתת היבשת ההודית. זוהי אחת מהדתות העתיקות ביותר בעולם שהתחלתה מתוארכת ל-1500 לפני הספירה.
מאחורי האמנות, התיאטרון, האדריכלות, השירה והספרות המעניינות, מגוון של פילוסופיות ודרכי חיים שונות, חיי רוח מפותחים, מוסיקה ייחודית,
מופעי ריקוד וטקסים דתיים רבים עומדת תערובת של השקפות,רעיונות ועירוב של פולחנים הנקראת הינדואיזם.
הינדואיזם זה לא שם של דת אחת בעלת ספר חשוב יחידי ומרכזי וכמה חוקים חשובים (כגון עשרת הדברות למשל).
מדובר על ספקטרום רחב של השקפות ופולחנים, על כמה דוקטרינות מרכזיות שבהם מאמינים מאות מיליוני בני אדם.
בגלל האופי הפלורליסטי של הדת קשה להגדיר אותה במונחי דת מערביים.
ישנו בסיס משותף שהתחיל בתקופה הודית The vedic period והוא המושג של קרמה: חוק אוניברסלי על פיו כל אדם נולד על פי מעשיו בגלגול הקודם ויכול להשפיע על חייו
בגלגול הבא בהתאם להתנהגותו.
המושג של דהרמה: הרעיון שעל פיו ישנו חוק אוניברסאלי שמטווה את דרך החיים הראויה.
פגיעה בסדר החברתי היא פגיעה בסדר הקוסמי ועל כל אדם להכיר בדהרמה שלו ולחיות על פיה.
מושג חשוב נוסף (מעט מאוחר יותר מהתקופה של האופנישד) הוא מוקשה: שחרור של האדם מהסבל הכרוך במעגל הסמסרה (מעגל הלידה והמוות)
באמצעות הבנת העצמי האידיווידואל הישותי של כל אדם.
השפה שבה כתובים הכתבים ההודים הקלאסים היא שפת הסנסקריט (מילולית: עשוי היטב) שעל פי האמונה בהודו צליליה קדושים והם הדבר הראשון שנכח בבריאה.
הודות והאופנישדות נכתבו בסנקריט לאחר שהועברו בעל פה, על ידי זימרה, במשך מאות שנים.
הידע של הודות נקרא שרוטי (הדבר הנשמע) והכתבים המאוחרים יותר (כגון השאסטרה והפוראנות) נקראות סמירטי (הדבר שנזכר).
בגלל מעמדן של הודות הן נחשבות לידע שהגיע ממקור על אנושי.
בכתבים ההודים נוכח יסוד חזק פולוטאיסטי והם כוללים תיאולוגיה, פילוסופיה, מיתולוגיה, טקסים ופולחנים וכן פרקטיקות רוחניות.
הטקסטים המרכזיים מלבד הודות והאופנישדות הם המהבהרטה, הראמיאנה, היוגה סוטרה, הפוראנות,
האגמות והטקטס החשוב ביותר הוא אפיזודה מתוך המהבהרטה הנקרא בגהווד גיטא ובמובן מסוים נחשב ל"תנ"ך" של ההינדים ומהווה עד היום מקור למידע והצצה לתוך העולם של דת ההינדו.
מרבית התפיסות והתיאוריות השונות הכלולות בהינדואיזם מקבלות את הודות כבסיס האמונה שלהן.
בכל זאת קיימת חלוקה של ההינדואיזם לשש אסכולות הנקראות Shat-darshnas הכוללות את הסאנקיה, נייאנה, יוגה, ואייששיקה, מימנסה וודנטה.
הדת כפי שהיא נראית היום בהודו, בגלל המאפיין הפלורליסטי שלה מאופיינת באלמנט בולט של דבקות והערצה של אלים (בעיקר של שיווה ושל וישנו שנתפסים כזרמים עצמאיים בהינדואיזם)
הנקרא בסנסקריט בהקטי. מעבר זה נוצר במאה ה- 6-7 לספירה והתחיל בדרום הודו ככל הנראה בטאמיל נאדו.
בעקבות תופעה זו ניתן לראות מיליוני פילגרמים (עולי רגל) שנוהרים למקדשים החשובים לקבל ברכה מהאלים (בדמות פסלים),
המכינים את עצמם בצומות ארוכים, התנזרות ממאכלים מסוימים והיטהרות פיזית ורוחנית כאחד לקראת הביקור במקדש.
ההינדואיזם כולל בחובו טקסים, עליה לרגל למקדשים, הערצה של אלילים, מוסיקה, אומנות, שירה מפותחת, ריקוד, פילוסופיית חיים עמוקה,
נזירים, יוגיים, סאניאסים, חתונות, שריפת גופות, השקפות מעורבות של חיים. מה שמייחד את הדת הזו ובכך גם את הודו עצמה, זה החופש היחסי, מגוון האפשריות להכיר ולהבין מי הוא אלהים.
אין דרך אחת נכונה עבור כולם. מתוך ההבנה הזו, צמחה תרבות סובלנית ועשירה של צורות חיים שונות המקבלות זו את זו וחיות זו לצד זו בהרמוניה.