את התופעה היחודית של היפים בהודו אף מטייל לא יכול לפספס אלא אם יבחר לטייל רק בהרי ההימלאיה .
הגעת ההיפים להודו החלה בשנות השישים בעיקר לאחר שנת 1967 לאחר הגעתם של חברי להקת הביטלס להודו והחשיפה האדירה שהייתה בעקבות ביקורם לטכניקת המדיטציה של יוגי מהרישי. הביטלס כמעבירי מסר של אחווה ושלום ושל ביטוי החופש והאהבה היו באותה תקופה מנושאי הדגל של התנועה ההיפית בעולם כולו.
לאחר שנה זו החלו להגיע להודו היפים בעיקר לצפון הודו (רישיקש ודרמסאלה) ולגואה בדרך שנקראה The hippie trail והיתה למעשה דרך הגעה להודו בצורה יבשתית באמצעות נסיעה בטרמפים או באוטובוסים מקומיים זולים במיוחד.
עד היום יש מטיילים אירופאים רבים שמגיעים להודו בצורה יבשתית כדי לחסוך בכסף וגם בשביל ההרפתקה.
כמו כן חיי הרוח של ההודים, התורות הפילוסופיות כמו הבודהיזם, הסאנקיה יוגה, הג'ייניזם והאדוויטה ודנטה תרמו רבות להמשך ה"רומן" בין הודו ובים ההיפים.
בבסיסן של מרבית התורות הללו עומד העקרון של הסתפקות במועט, התנתקות רצונית מחיי החומר, פרישה מן החברה, אהבת הזולת, אי אלימות, חיי מוסר גבוהים, התעלות הנפש על הניגודים ויצירת הרמוניה ושלוה אצל כל אדם.
כאמור בהודו תורות אלה התפתחו במטרה להבנת העצמי, הבנת מהות החיים והקיום, אך השקפות אלה הולכות בד בבד ומזינות את השקפות ההיפים.
לא פלא שלעיתים קשה להבדיל בין מטיילים היפים ובין סאדוס (אנשי דת הינדים שפרשו מן החברה).
כמו כן העובדה שהודו מאפשרת חופש תנועה רחב, שהות זולה מאוד בחלק מן המקומות, אוכל זמין כמעט בכל מקום, והרבה זמן פנוי, מסתדר היטב עם הגישה ההיפית.
עם אורח החיים של ההיפים שבעקרון רוצים לעבוד מעט, ליצור מוסיקה ואמנות, להירגע ולנוח הרבה.
את ההיפים בהודו תמצאו כמעט בכל יעד תיירותי, וגם ביעדים פחות מתויירים, אבל בעיקר ניתן לפגוש אותם במקומות בהם יש מרכזי דת,
מרכזי מוסיקה ולימוד יוגה ומדיטציה כמו רישיקש, וראנסי או דרמסאלה. ההיפים בחופים בדרך כלל בוחרים חופים מרוחקים יותר, או איזורים אחרים משאר המטיילים.
בדרום הודו תוכלו למצוא את רוב ההיפים בחופי גוקרנה ולא באלו של גואה או קראלה.
כמו כן בהרבה מן המקים הם מטיילים בקבוצות ומתארגנים בצורה זו כדי לישון בטבע, בחוץ ולא בגאסט-האוסים מסודרים.
חלק מההיפים בהודו חיים באשרמים ומאמצים את הדת המקומית ואת התרבות שלהם.
ניתן לפגוש באשרם של "אממא" הנקראת האמא המחבקת (היות והיא מברכת כל אחד על ידי מתן חיבוק)
בדרום קראלה וגם באשרם של הסאי באבא שבאנדרה פרדש או באשרם של רמנה מהרשי שבטאמיל נאדו.
ההיפים שגרים במקומות הללו לא עוזבים את הודו ומקיימים דרך חיים שנקראת בהקטי יוגה (דבקות של האדם באל הפרסונאלי לעיתים על ידי נאמנות להתגלמות שלו בהווה).
בהודו ניתן לפגוש סוגים רבים של מטיילים. ההיפים יחודיים בכך שלרוב הם חוזרים להודו כמעט כל שנה. הם הופכים את המסע להודו לדרך חיים (לפחות לפרק זמן מסוים בחייהם).
המפגש עם אנשים כאלה הוא מעניין ומפרה היות והרבה פעמים הם ממש חיים בהודו חלק גדול מהזמן, לומדים את השפה והתרבות המקומית ומהווים מקור של ידע למטייל הנורמטיבי.