סגפנות בהודו – סאדו – באבאות

 סגפנות בהודו – סאדו – באבאות

התרבות ההודית הקלאסית מושתת על ההבנה והנחת המוצא כי בכל אדם יש גרעין בלתי משתנה של מודעות הנקרא “אטמן” (מילה הניתן לתרגמה כ”עצמי” self).
במערב נהוג לכנותו את האטמן כ”נשמה” הנשמה הזו חיה בעולם וכאשר הגוף מת, היא עוברת לגוף אחר, מתגלגלת לגוף אחר, הגלגולים הללו נקראים מעגל הסמסרה.
בתפיסה זו, הקיום האנושי הזה הוא קיום הרצוף מכשולים וקשיים ונתפס כסבל או אי נוחות. לכן השאיפה הרוחנית הגבוהה של כל אדם צריכה להיות “שחרור” (בסנסקריט: מוקשה) מן הסמסרה.
על פי הפילוסופיה הזו הנקראת אדוויטה-ודנטה אדם מגיע למוקשה כאשר הוא נוכח כי האטמן האידווידואל וגרעין הישות הקבוע זהה לברהמן (הקיום הקוסמי ומהות העולם).

סגפנות בהודו - סאדו - באבאות

זוהי תורה הקיימת מזמן האופנישדות (המאה ה15- המאה ה6- לפני הספירה) ומטרתה הבנת העצמי. ואז ועד היום קמו בהודו שיטות רבות ודרכי חיים ופרקטיקות שונות להשגת המטרה הזו.
אחת מהן היא הפרישות הנקראית בסנקריט סאניאסה. האדם פורש מן החברה, מן הסדר החברתי ויוצא אל “היער”.
אל חיי בדידות ופרישות במקומות מבודדים כדי לתרגל מדיטציה ושיטות שונות של טפאס (סיגוף עצמי, יצירת חום פנימי המתיך גבולות פנימיים).


בהודו של היום, ניתן לראות אנשים לבושי כתום (בדרך כלל) בכל מקום קדוש הנקראים “סאניאסים” או “באבות” או “סאדוס”.
אנשים אלה בחרו מרצון לוותר על חיי הרכוש והחומר בשביל מציאת אמת פנימית גבוהה יותר.


האמונה היא שחיי החומר וההיקשרות למושאים שונים, לרבות נישואין וצאצאים, מסיתה את התודעה מהאמת וממציאת הדרך לאיחוד בין האטמן והבהרמן.
לכן הסאניאסין לא עובד ולא גר בשום מקום, הוא נמנע מכל קשר עם נשים. הוא נודד ברחבי הודו בין המקומות הקדושים,
מתקיים מנדבות עבור האוכל שמועט שהוא צורך, חי חיי צניעות, כאשר בדרך כלל יש לו כלי של מים ושמיכה בלבד.


הוא נוסע בתחבורה הציבורית ללא תשלום והולך מרחקים גדולים ברגלו כשהוא יחף. אותם סגפנים מגיעים לרמות גבוהות של שליטה בגוף ובתודעה.
הם צועדים יחפים בשלג שבהרי ההימאליה, מרימים משא כבד מאוד, הולכים על פחמים, מרימים את היד ללא הפסקה למשך כל החיים.
כל הסיגופים האלה נועדו להתעלות התודעה מעבר לגוף הפיזי ומגבלותיו.
אחת לשלוש שנים מתקיים בצפון הודו פסטיבל ה”קומבמלה” באחת מארבע הערים הקדושות אוג’יין, אלהאבאד, נאסיק והארידוואר הסמוכות לנהרות הקדושים.
בפסטיבל מתכנסים סאדוס מכל רחבי הודו למשך חודש כדי להיטהר מחטאים, להציג את יכולתיהם ולתת ברכות.
הפסטיבל גורר מיליוני מאמינים וסקרנים מרחבי הודו וכן מטיילים שגרים באהלים ובאים לחוות את האווירה המיוחדת.
חשוב להבין שכיום הודו מלאה באותם נוודים ויש הגורסים כי תופעה זו סוחפת אחריה גם הרבה “זיופים”.
הרבה מהסאדוס מאמצים לעצמם דרך חיים ללא מחויבות, המסתמכת על נדיבות ליבם של אחרים,
לא מקיימים כלל חיי רוח או פרישות. לעיתים קרובות אותם “fake babas” מסתובבים באיזורים בהם יש אחוז גדול של מטיילים.
למרות זאת חשוב לשמור על ראש ופתוח ואם נתקלים באותם אנשי רוח נדירים מהווים מקור גדול לידע והתבוננות לתוך חיים מופלאים הרחוקים מאוד מהמציאות היומיומית שלנו.

administrator

https://2east.co.il