תת היבשת ההודית מציעה מגוון של מאכלים טעימים, צבעוניים, בעלי טעם ברור ומתובלן היטב. בהודו תוכלו למצוא אוכל חריף, מגוון של ממתקים מתוקים מאוד, וחטיפים מטוגנים בשמן עמוק גם הם חריפים בדרך כלל. היחס לאוכל ההודי הוא או של אהבה הגובלת בהתמכרות או סלידה.
ישנם גורמים שונים המשפיעים על מה שנקרא אוכל הודי והם החקלאות של איזוריה השונים, האקלים והגיאוגרפיה, וכמובן המעמד אליו משתייכת כל משפחה והדת הנפוצה באיזורי הודו השונים. המטבח המוסלמי לא נראה כמו זה ההינדי או הג'ייני. גם לנוכחות של הטיבטים היתה השפעה על האוכל ההודי.
יש הבדלים משמעותיים בין האוכל המקובל בדרום לבין האוכל המקובל בצפון.
התזונה ההודית מורכבת בעיקרה משילוב של אורז (בצורות הכנה שונות), מרק עדשים מתובל וירק מבושל (או מטוגן). הארוחה המוגשת בבתים 3 פעמים ביום ובמסעדות בשעות הצהריים נקראת "טהאלי" Thali. משמעות המילה בשפת ההינדי הוא מגש ואכן המנה מוגשת על מגש מתכת (או לפעמים על עלה בננה בדרום הודו) בעל שקעים שונים המתאימים לאוכל. ניתן לומר באופן גורף שהאוכל ההודי מתבסס על מאכלי קיטניות ותבשילי ירקות שלצידם יוגש אורז או תוצר של אורז או סוגי לחמים שונים. הרבה פעמים (בעיקר בצפון) יוגש גם יוגורט, או נוזל קוקוס מתובל (בדרום) ולקינוח כוס צ'אי (תה שחור על בסיס חלב בתוספת של תבלינים כמו קינמון, ג'ינג'ר, הל וציפורן). התבלינים של האוכל ההודים משתנים כאמור לפי הסביבה אבל בצורה כללית ניתן לומר שהתבלינים המקובלים במטבח ההודי הם ג'ינג'ר, שום, פלפלים חריפים, בצל, הל, כורכום, כוסברה, קינמון, אגוז מוסקט, זעפרן, ציפורן, כמון, פלפל שחור, גרגירי חרדל, גרגירי שומר ועלי עץ הקארי. אוכל ההודי הוא צמחוני ברובו. הבשר יוגש רק במקומות מסויימים ובכמויות קטנות מאלה המוגשות בארץ. דגים יוגשו באיזורים שליד החופים, וגם לא בכולם. במקומות קדושים לא יוגש בשר או דגים. גם ביצים לא תמיד ניתן למצוא. האוכל ההודי ברובו פיקנטי וחריף ומידת החריפות נקבעת על פי האיזור והמנהג המקומי.
כמובן שבמסעדות תיירותיות מודעים ההודים לרתיעה של הרבה תיירים מאוכל חריף ומתובל מאוד ומקטינים את מידת החריפות וכמות התבלינים. ההודים אוכלים עם הידיים כשיד ימין היא יד האכילה ואת יד שמאל יש לשמור מתחת לשולחן ולא לחתוך איתה את הלחמים השונים או להיעזר בה במהלך הארוחה.
כמובן שברוב המסעדות התיירותיות יוגשו למטיילים סכום לשם האכילה. גם במסעדות הודיות פשוטות שזכו לראות תיירים מערביים יוגשו סכום. תיירים רבים משתמשים באלכוהול לחיטוי הידיים לפני הארוחות.
לא כולם אוהבים את האוכל ההודי, אבל אלה שכן זוכים להכיר מגוון רחב של מאכלים צמחוניים, סוגים שונים של מתוקים שלא כל כך מוכרים בארץ ואת התה ההודי הייחודי והטעים (בדרך כלל מתוק מאוד). חוץ מהטהאלי מאכלים צפוניים פופולרים הם: מלאי קופתא (קופתאה מתפוחי אדמה וקשיו), פאלאק פאניר (תבשיל תרד וגבניה מקומית), צ'אנה מסלה (תבשיל חומוס ועגבניות), אלו- גובהי (תבשיל תפוח אדמה וכרובית) כולם הם סוגים של תבשילי ירקות מתובלנים. השם הכללי לתבשילי ירקות הוא סבג'י. הלחמים הנפוצים הם : צ'הפטי (כמו פיתה דרוזית קטנה), נאן (צ'האפטי עבה וגדול), פרוטה (לחם דמוי מלאווח), פראנטהה ( שני צ'הפטי שבניהם ירק) ופורי (בצק המטוגן בשמן עמוק). תבשילי העדשים נקראים דאל ותבשילי השעועית נקראים רג'מה. בצפון הודו ארוחת בוקר היא פראנטהה, אחוחת צהריים היא טהאלי ובארוחת ערב אוכלים צ'הפטי עם דאל (תבשיל עדשים).
בדרום הודו ניתן להיתקל בדוסה (לחם העשוי מקמח אורז) המקופלת כמשולש גדול ובתוכה תבשיל ירקות (בדרך כלל מתפוחי אדמה) חריף, אידלי (כדורי אורז מאודים) המוגשים עם רוטב חריף ורוטב קוקוס, פרוטה המוגשת עם רוטב חריף ותבשיל קוקוס (צ'אטני).
מאכלים אלה מוגשים כארוחת בוקר וערב. בצהריים נהוג לאכול אורז ותבשילי ירקות שמכילים מאכלים טרופיים כמו בננות ירוקות, קוקוס, ושורשים מקומיים. התה בדרום עשיר פחות בחלב וניתן גם לשתות קפה לא רע. הממתקים הפופולארים הם : קולפי (משהו שדומה לגלידה), קהיר (אורז-פודינג), גולם-ג'מון (כדור כרמל חם), לאדו (כדור פירות יבשים) ועוד. אל תהססו להיכנס למאפיה או חנויות המתוקים ולבחור בצורה אקראית מה שנראה טעים (רובם מורכבים מסוכר, גהי וחלב). האוכל המתוק המוגש בתום הפוג'ה ומחולק לכל הנוכחים בסיום הטקס נקרא פראסדם (בסנסקריט- מתנה) ובדרך כלל אפילו מתעלה על המתוקים שבחנויות היות והוא מוכן בצורה בייתית יותר.
בכל מקום שלא תבחרו שימו לב שהאוכל טרי, שיש תחלופה של אנשים במסעדה, שיטפו ידיים והתחילו להנות באמת מהמסע לתוך התרבות ההודית המשתקף היטב במאכליה המגוונים המתובלים, הצבעוניים והחריפים.
