בהודו הסדר החברתי מושתת על מושג שנקרא דהרמה. מילולית: דרך, תורה . הכוונה היא לסדר, לחוק, לחיוב ולמצווה.
הדהרמה היא דרך החיים הראויה, ריכוז של הערכים המובילים את התרבות. הדהרמה היא הסדר החברתי של למידת ההמנונים,
שמירת על הפרדה בין המעמדות, טקסי הקרבן שהיו נהוגים בתקופת הוודות, חיי המשפחה וחיבורו של האדם אל העולם.
בהקשר כללי יותר, זוהי האיכות המיוחדת של שמירת המכלול האורגאני שהוא היקום כולו.
ע"י שמירת הדהרמה מתקיימת תחזוקת היקום והבריאה המתמשכת שלו. מי ששומר את הדהרמה מגיע לסוורגה לוקה- גן עדן: מצב מבורך של רווחה חומרית ונפשית.
אחד הביטויים המובהקים של השמירה על הדהרמה הוא השמירה על הסדר החברתי וההפרדה בין הוארנות (וארנה-צבע, מעמד).
ההפרדה הזו בין קבוצות קיימת כבר אלפי שנים עוד מימי הודות (הטקסטים ההודיים הקדומים ביותר) ועד היום.
על פי הפורושה סוקטה (המנון האדם הלקוח מן הריג ודה), נוצרו 4 וארנות מחלקים שונים בגופו של הפורושה: הברהמינים, מעמד הכוהנים המלומדים, יצאו מפיו.
לפה מעמד ראשוני, המעניק לגיטימציה לתפקידם המרכזי, והוא ללמוד וללמד את הוודות ולבצע את הטקסים הוודיים,
הם שהחזיקו באתוס התרבותי דתי של הקהילה כולה, הם הוארנה הממוקמת גבוה ביותר בסולם ההיררכיה הדתית חברתית ההודית מזרועותיו יצאו הקשטריה,
הלוחמים והשליטים, מגנים על החברה תפקידם לשלוט על הארץ ולספק לנתיניהם הגנה. אחראים על מתן חסות לברהמינים ולעבודת הקודש והפולחן שלהם.
זכותם ללמוד את הוודות מירכיו יצאו הוישיה, יצרני החברה,סוחרים, חקלאים. עליהם מוטל העול של שמירה על הסדר הכלכלי בממלכה, כמו כן עליהם לסייע בכלכלתם של הברהמינים.
גם הם זוכים ללמוד את הוודות. אנשים פשוטי יום, המתחזקים למעשה את החברה מבחינה כלכלית – משלמים מיסים למלכים,
משתמשים בשירותי הברהמינים ותורמים להם ולפורשים כסף ומזון, וכן יכולים להעסיק גם משרתים (שודרות). ומרגליו של האדם הענק מימדים יצאו השודרה, מעמד המשרתים.
נטולי זכויות חברתיות או דתיות, יש להם חובה/זכות אחת והיא לשרת את שאר המעמדות ללא טינה.
אבחנה מהותית בין מעמד זה לאחרים, עומדת על האיסור ללימוד או שמיעת הוודות, לימוד זה נתפס כלידה שניה , רוחנית.
לכן שלושת המעמדות הראשונים נקראים נולדים פעמיים. זהו הסדר החברתי ואין אפשרות לחצות את הגבולות בחיים הללו.
קיים בלבול בין הוארנות והמילה קאסטות. מעבר לחלוקה לאבע וארנות ומעמד האאסורים במגע, יש חלוקה בתוך כל וארנה.
למשל יש מעמד של פושטי עורות (שהם חלק וארנת השודרה) והוא נקרא קאסטה.
המסורת ההודית מאמינה כי מתוקף היותם של כל הברואים תוצר של איבריו השונים של אותו "אחד", הרי שלכל אחד מהם, בהתאם לאיבר ממנו נוצר,
יש אפיונים מסוימים ותפקידים מסוימים בשמירה על הסדר הקיומי (דהארמה).
קיים מעמד נחות עוד יותר שלא נכלל בחלוקה הטקסטואלית ונקרא "האסורים במגע" ה-Untouchable. אלה אנשים שהנגיעה בהם נתפסת כ"מטמאת" והם נועדו לקבץ נדבות ולחיות חיי עוני וחולי.
אין מבקר אחד בהודו שלא נתקל בהם. ההודים מתייחסים לחלוקה הזו כבלתי ניתנת לחציה.
כל מעמד נישא בתוך המעמד בלבד, לומד בבית הספר עם אותה הקאסטה, ומתפקד בחברה על פי "יעודו" החברתי.
הההנחה היא שאם אדם חי על פי הוארנה שלו, הוא יזכה לחיים טובים יותר בגלגול הבא.
כמו כן אם אדם נולד בקאסטה נמוכה זה תוצר של מעשיו בגלגול קודם, של מצבורי "קרמה רעה".;
עובדה זו מקלה על האדם בהודו לקבל את גורלו, ביודעו כי זהו גורלו הזמני ותוצר של מעשיו בחיים קודמים.
בהודו המודרנית רואים שינויים בתפיסה המחלחלים עמוק יותר ויותר.
הגבולות מטשטשים, בעלי הוארנות הנמוכות מגיעים לעמדות מפתח ואף מתעשרים לעיתים (בעיקר במדינות עשירות יותר כמו קראלה).
את שינוי התפיסה העיקרי הוביל מהטמה גנדהי שחידד את הצורך בשיויון והסרת המחסומים החבריתיים הארכאיים.
בעקבותיו קמו תנועות דמוקרטיות שונות הנלחמות בתופעה.
למרות כל זאת מרבית האוכלוסייה מקפידה על ההפרדה, והתופעה נוכחת בהודו גם היום, בעיקר בחברה הכפרית (המונה כ-70% מכלל החברה ההודית).
ישנן טענות רבות שהסיבה לכך שהשינוי קורה בצואה איטית מאוד,
וההפרדה בין הקאסטות נפרדת היא בעקבות העבודה שהמעמדות הגבוהים הנמצאים בעמדות מפתח בחברה ובפוליטיקה הם בעלי אינטרסים לשמר את המצב הקיים.
